Poetry About Life

החיים רצים מהר

2011-04-17T14:19:00.001-07:00

החיים רצים מהר,

אף אחד לא עוצר שניה להסתכל.

אנשים חולפים במהירות,

שנים מתחלפות, אין עצירות.

כמו רכבת הרים שלא נגמרת,

לפעמים עולה, לפעמים יורדת.

לופים קורים כל כמה חודשים,

ירידות תלולות כנראה כל כמה ימים.

אין עליהואין ירידה מהרכבת וכמובן שאין עצירות,

אסור להוציא ידיים או רגליים מהחלונות.

חגורות הבטיחות סגורות חזק,

כי אסור לקום במהלך הנסיעה.

אך אין אפשרות לחוות את המהירות בכזאת מהירות,

בלי לעצור שניה, לקחת נשימה.

להסתכל על הנוף הנשקף ממעלי הגבעה.

להקשיב לציפורים המצייצות,

להקשיב לאנשים המדברים אלינו,

להנהן, לשאול שאלות ענייניות.

להנות ממה שרוצים ולא למנוע מעצמנו הנאה,

גם אם זה מצריך זמן, כסף או נסיעה ארוכה.

מותר להתעצל, סתם לשכב במיטה,

לבהות בקיר או לראות טלוויזיה.

לחייך, לבכות, לצעוק, לצחוק.

להתחיל כתינוק,

לגדול כנערים

אחר כך באמת אנשים בוגרים

וגם לחיות מעט זמן כאנשים מבוגרים.

אם לא נחווה הכל,

לא נחווה כלום,

כמילתה של אם שקולה,

שאיבדה את בנה במלחמה האחרונה:

את טעם החיים לא טעם, נהרג כנער, ילד – המסע עוד לא הושלם.

החיים שלנו הם מה שאנחנו עושים מהם,

ומה שאנחנו רוצים שהם יהיו.

תהיות, מחשבות, דאגות וחששות

מופיעים לאורך הדרך.

אסור להתעלם מהם, נקשיב לתחושות ולרגשות.

ולעיתים לא נסכים איתם – ונעשה טעויות.

יש עוד דרך ארוכה עד שהמסילה תיגמר,

אך זה לא אומר שיש להתעצל,

נתחיל להיות מהרגע, מעכשיו

ולא נדחה את הל ליותר מאוחר.

אלו בסופו של דבר החיים שלנו,

ומה שהם יהיו זה מה שנעשה מהם,

לטובה וגם לרעה.

אנחנו הדמות הראשית של הסיפור,

וכל הסיפור סובב סביבה.

החיים והמוות משלימים מעגל

2011-04-13T13:26:00.000-07:00

החיים והמוות משלימים מעגל,

אם לא היה מי שיתאבל על המת,

איך היה מוות?

ואם לא היה מי שלכשימות,

יגידו עליו שבחייו עשה חסד,

איך היה חיים?

זהו מעגל בלתי נגמר,

אושר- שמחה- עצב –דאגה.

אף אחד אינו חסין,

רק אותו האדם,

המבודד מכל אדם אחר-הינו חסין.

חסין מפני מוות של קרוב,

כי קרוב אין לו,

אך אינו חסין מפני המוות של עצמו.

אך איך זה לחיות לבד,

בלי איש אחד קרוב?

זה כמו חיים נטולי חיים-כמו מוות.

אין זה שווה את המחיר.

היה עדיף להכיר אדם בחייו,

ולכאוב עליו אחרי שנפטר,

מאשר לא להכירו כלל.

אין כזה דבר מוות.

מוות הוא פשוט חוסר בחיים.

אין חיים.

מוות הינו מושג אשר המצאנו,

בכדי לתאר מצב הפוך,

מצב קשה,

מצב שלרובנו רע בו.

אדם המת עדיין חי בתוכנו,

למרות שהוא עצמו-לא חי עוד.

הזיכרון, המחשבות עליו,

הן המחזיקות את הנותרים מאחור,

בהם החיים נאחזים,

בזכרונות,

במכתבים,

במחשבות,

במה שהנפטר הותיר מאחור.

וזה מה שמחזיק אותנו,

שפויים,

נושמים,

חיים.

עד שהגלגל ימשיך להסתובב,

ויקח אותנו עימו,

ועלינו יתאבל אדם אחר,

ומעגל החיים-מוות ימשיך להתגלגל..

Love is a complicated thing.

2011-04-07T09:38:00.001-07:00

Love is a complicated thing.

Until u figure it out, u're lover already seeing someone else.

Love is a complicated thing.

After u have been with someone and split up, it's not that easy to understand what u feel.

Love is a complicated thing.

U don't know how much time will it take to forget someone u loved.

Love is a complicated thing.

When you feel that u love someone it's not necessary means he loves u too.

Love is a complicated thing.

It makes u think twice about everything.

Love is a complicated thing.

Once u gave up, there is no another way in.

Love is a complicated thing.

Once u break up, u will probably not be able to return the wheel.

Love is a complicated thing.

But if u don't experience it, you are not considering as a leaving being.

כשהחושך מגיע

2011-04-07T09:24:00.000-07:00

כשהחושך מגיע, אני מרגישה יותר בטוחה.

בטוחה לבכות, כי אף אחד לא רואה.

בטוחה לחשוב, כי אף אחד לא בוחן.

בטוחה להיות אני, כי מי שאדבר איתו לא יראה את פרצופי האמיתי.

החושך והלילה נותנים לי מחסה.

כך אני בטוחה יותר באישיות ובמראה שלי.

אם מישהו ירדוף אחרי אני אברח בין הצלליות.

אם מישהו יצחק עלי, אני אתחבא בצללים

כשתזרח השמש אסתתר במיטתי, כאילו דבר לא קרה.

אעטה את המסכה של הילדה הרגילה,

אסתובב בעולם בלי למשוך תשומת לב יותר מהרגיל.

אסתובב בעולם בלי שאף אחד יקשר בין הילדה מהלילה לילדה של היום.

וכשינחת חושך והערב יגיע.

אוריד את המסכה המזויפת ואניחה במיטתי.

אצא אל הלילה, כדי לחיות את האני האמיתית.